עם ישראל חי

מחשבה 1 על “עם ישראל חי”

1. היי,
   תודה על הפודקאסט.
   מעיין – אותך הכרתי בסרטון שהוקדש לזכרו של ואטורי. צריך לומר את זה ביושר, הצחוק שבא לי היה לא מידתי בעליל. ועוד יש את ביסמוט על הדרך. אגב, ויש לומר את זה ביושר, אומנם ואטורי כסיל אפילו יותר מביסמוט, אבל עדיין – בקטע של משימות מורכבות, דברים כמו לחרב את היחסים עם ביידן, איפה שזה הארד קור אמיתי, הוא הרבה יותר מוכשר.
   רן – אותך הכרתי בהקשר המחאה, שהיא אחד האירועים המכוננים של עם ישראל. בהסתייגות אחת, וצריך לומר את זה ביושר – אם המחאה מצליחה היא תקבל מקום כבוד בספרי ההיסטוריה של עם ישראל, אבל אם נכשלת היא תובל על ידי חסידי אומות עולם כמו ברדוגו ישירות אל פח האשפה של ההיסטוריה. אומנם במקום כבוד לצידו של ינון מגל, ואולי אפילו קרוב לביבז ושורק׳ה, אבל עדיין לא גאווה גדולה.

   עכשיו ברצינות – יש לי הצעה.
   הפודקסט שלכם הוא חלק ממכונת האיחוד, אשר נמצאת בקרב לא פשוט (״קרב לא פשוט״ זה ביטוי מכובס למושג ״קרב חייה״) מול מכונת הרעל. מעולם לא הצליחו רבים כל כך (נגיד מאות אלפים בהפגנה) להירמס על ידי מעטים כל כך (נגיד שתי מכתזיות, בן גביר אחד, וכמה סוויסות), באופן מוחלט כל כך. מספר הקסם, 64, יודע להעביר תקציבי ביזה, לשים דגנרט כמו אייכלר לנהל ישיבות כנסת, ולנרמל חשוך כמו פינדרוס (לזכותו יש לומר שזה לא פשוט להסתובב ברחוב עם שם כמו ״פין דרוס״). תביא מיליונים לרחובות – 64 זה עדיין 64, גם אם זו תוצאה של חיבור 64 אפסים.
   בחזרה אל ההצעה – תביאו מדי פעם אנשים ממחנות אחרים. לא חייבים בתדירות גבוהה. ותוציאו פרקים מאחדים, פרקים מרגשים, פרקים מעוררי השראה – יש לכם את זה. תתחילו עם קהל אוהד כמו ארבל וקחו את זה משם.

   כאן זו נקודת יציאה מקריאת המגילה. בסופו של יום אתם אנשים עובדים לכאורה.

   נספח א׳ – בועז ביסמוט:
   כחלק מהתחקיר לקראת כתיבת יצירת מופת זו, שאלתי את עצמי למה דביל (דביל אמיתי, דביל גזעי, דביל עם תעודות דביל – לא סתם דביל רגיל) כמו ביסמוט מעלה לי ככה את הסעיף.
   הבעייה היא חווית חוסר האונים. לא מסוגל להשלים עם כך שדבר כזה (ילד כאפות, טיפוס מתחכם ברמה של גן חובה ביום טוב, עם לשון מספיק עמוקה שאפילו דיסטל זה ילד לידו) שולט בעוצמה כזו על החיים שלי. ביסמוט יגיד שזה גשם, אז זה גשם.

   נספח ב׳ – מאיפה יבוא האיחוד?
   יש דבר שכל הישראלים מסכימים לגביו, גם אם הם לא יודעים את זה. חרדים, משיחיים, ערבים, חילונים, שמאלנים, ימניים, ואפילו כהניסטית בכירה כמו הר-למך.
   את החטופים אנחנו רוצים בבית. אנחנו חלוקים על המחיר, על הדרך, על החשיבות – אבל אם אפשר היה להחזיר בחינם, אף אחד לא היה מתנגד. אפילו ביבי, למרות שזה בין 0 ל 132 קולות נוספים שיצביעו עבור יריביו. ולו רק כי תרחיש של חטופים בבית (והרי ברור שביבי הוא האחראי להחזרתם, הוא זה שקיבל את ההחלטות הקשות, הוא זה שעמד כחומה בצורה כנגד הלחצים שהפעילו עליו שקר כלשהו) זה אירוע שמביא הרבה מאוד קולות, גם אם ביבי הוא האחראי לזה שיש חטופים מלכתחילה.
   לוקחים את ההסכמה לגבי החטופים וממנפים אותה. זה כל הסיפור.

   בכל מקרה – בהצלחה יא אלופים.

   נ. ב.
   לא מבין תקטע הזה של הריגשי נחיתות מול מה קשור. שמעתי אותם פעם אחת לפני שהגעתם ועוד פעם אחרי שחלקתם להם כזה כבוד אחרון. בשתי הפעמים לא שרדתי יותר מרבע שעה. סתם פודקסט מייבש.

   הגב