שפת האכילה

אי ־ צדק במקום כלשהו הוא איום על הצדק בכל מקום”

(מרטין לותר קינג)

נדמה שכוחה של התקשורת כבר מזמן חצה כל רף הגיוני ובטח מאז ה 7.10.24 כאשר היא השתלטה על כל פיסת שפיות אפשרית ולקחה על עצמה להוביל ולהכתיב תפיסות עולם. עיצוב הדעת מקנה הרבה כוח אבל אחת הבעיות עם התקשורת בארץ שהיא במובנים רבים הפכה שופר לקונספציות שבעיקרן קונפורמיות במקום לאתגר אותן, להבין אותן וגם לבקר אותן. פועל יוצא הוא שזה פעמים רבות לא בהכרח מקדם את הערכים שהיינו רוצים שיהיו מנת חלקם של אזרחי המדינה.

לשם כך הזמנתי היום את אורלי וילנאי אשת תקשורת בעלת שם ובעלת אומץ עיתונאי.  

לפגוש ולאמת את הציבור בסוגיות שונות. למותר לציין שההכרות שלנו ארוכת שנים עוד מהימים בהם התראיינתי בתכנית שלה ושל גיא. עוד מהימים בהם אנשי תקשורת היו בעלי דעה חופשית, פתוחים וסקרנים לבחון בנפש חפצה אמיתות עולם.

אורלי היא עיתונאית ופעילה חברתית. 25 שנות עבודה חברתית בטלוויזיה ובשלוש השנים האחרונות ייסדה ומנהלת שותפה של מרכז חירות- מרחב חינוכי בלב חווה להצלת בע״ח שמטרתו מניעת אלימות וחיבור בין טבע וטכנולוגיה. ׳בית ספר לחמלה׳ . כותבת מדור כבר 15 שנה בעיתון הארץ, משדרת תוכנית נוסטלגית זוגית בגל״צ ומלמדת באונ׳ העברית בתואר שני בחוג לעבודה סוציאלית ׳תקשורת לזכויות אדם'.  אמא ל- 2 נשואה לגיא, טבעונית כבר 12 שנים. ומגדלת 2 כלבות , 4 חתולים, ו- 16 ארנבים.