סיפור אחד

“אשה ברחה מבשורה… והבשורה המרה רדפה אחריה והשיגה אותה”, כך כתבה בתיה אופיר בדף הפייסבוק שלה ב 18 לאוקטובר לאחר שהתבשרה בוודאות שאיבדה בשבת הארורה לא פחות מחמישה(!!!) מבני משפחתה. משפחת בירה שנרצחו בקיבוץ בארי. 
בתיה התיישבה באולפן לפני הקלטת הפרק ולא האמנתי שככה נראית אישה שכבר 7 חודשים מתמודדת עם האובדן של אחיה טל שנרצח מחוץ לביתו ואחיה הצעיר אורון שנרצח בממ”ד בביתו יחד עם אישתו האהובה יסמין ושתי בנותיהן המקסימות תהל בת 15 ותאיר בת ה 22. היא הקרינה חוסן ותאוות חיים שעוד לפני שנפתח המיקרופון עוררו בי השראה. 
כבר 23 שנים מאז שעזבה את בארי, אבל הקיבוץ אף פעם לא עזב אותה: “תמיד בארי היתה בשבילי עמוד שדרה שידעתי שאני אף פעם לא אפול, שהמשפחה שלי אף פעם לא תיפול, שתמיד יהיה מי שיתפוס אותנו”.
לאט לאט היא אוספת את עצמה, תומכת ביהב, האחיין שלה שנותר בבת אחת יתום מהוריו ואחיותיו, מתעקשת לחזור לתחביבים ולפעילות הרבה שכל כך אפיינה אותה, כדי להצליח ולהתמודד עם המציאות: “חברים סיפרו לי שלפני ההלוויות הם נכנסו לבית העלמין, ראו חמישה בורות אחד ליד השני, יצאו מבית העלמין וחזרו הביתה, כי הם לא היו מסוגלים. לי לא היתה את האפשרות לברוח, זאת המציאות החדשה שלי”.
היא מנסה גם לשמור אנרגיה לטובת המשפחות של החטופים ומגיעה לתמוך בהם ובקהילת בארי: “כיכר החטופים זה המקום שמוציא ממני הכי הרבה בכי, שם אני מתפרקת”, היא מספרת. בתיה גם מתייסרת לא מעט: “אני נושאת איתי כל כך הרבה אשמה ועובדת על זה הרבה כדי לשחרר אותה. אשמה שלא הייתי שם, איך לא עזרתי להם וגם אשמה שבכל התקופה הזאת של סבבי הלחימה לא יצאנו לרחובות, אני והעם ואמרנו די”.
גם על המדינה ועל העומדים בראשה היא לא חוסכת במילים: “אני מרגישה את הזעם בעיקר כשאני בבית העלמין, כשאני רואה את חמשת הקברים… אני אומרת איפה אתם כל אותם האנשים שהדם של האחים שלי על הידיים שלכם?! לא באתם, לא אמרתם ‘סליחה אני מתנצל’, לא לקחתם אחריות. זה מזעזע אותי. בואו תראו את חמשת הקברים. אף אחד לא הגיע”.
השיחה עם בתיה היתה מטלטלת מצד אחד, אבל גם כזו שנותנת כוחות להמשך. אישה של מילים שחודרות עמוק ללב.