Trashtalk טראשטוק

<>

נדמה כי לא היה יוצר קולנוע בישראל שספג קיתונות של בוז, זלזול והתנשאות כמו ג’ורג’ עובדיה. בו בזמן גם נדמה כי כמעט ולא היו יוצרים ישראליים שדמו לו – החל מסגנונו המלודרמטי המכוון והלא מתנצל שפנה באופן מוצהר וישיר לקהל הרחב ולרכבת ההרים הרגשית שהוא מבקש לחוות בצפייה בקולנוע, ועד שיתוף הפעולה שלו עם גדולי הכוכבים של אותה התקופה. כמעט כל סרטיו של עובדיה לאורך שנות השבעים זכו למספרי צופים חסרי תקדים במונחים של הקולנוע הישראלי, וזאת למרות ואולי אף בגלל הביקורות הארסיות והקוטלות. אך האם יש ממש בטענות כלפי סרטיו של עובדיה? האם הם באמת חיקוי של מלודרמות פרסיות ומצריות בעברית ותו לא? בפרק שלפניכם צללנו לכמה מסרטיו הגדולים של עובדיה על מנת ללמד עליו סנגוריה ולעמוד על חשיבותו הרבה בתולדות הקולנוע הישראלי. “אריאנה”, “נורית”, “נערת הפרברים”, “שרית” הם ארבעת הסרטים המרכזיים עליהם דיברנו. ואיך לעזאזל הגענו למסקנה שעובדיה הוא גם במידה רבה יוצר ניסיוני מרתק? כל התשובות הללו ועוד בפרק שלפניכן.ם!