פילוסופיה בגובה העיניים

בשבועות האחרונים התעוררנו לגל מחאה חדש במדינה, שטרם נראה כמותו מאז מחאת האוהלים של 2011. משבר הקורונה, שהביא גם לזעזוע חברתי-כלכלי וגם לתחושת חוסר אמון גדולה כלפי השלטון, מוציא לרחובות עשרות ומאות אלפי אזרחים, ביניהם גם רבים מהדור הצעיר, המכונה גם דור ה-Z. 

הדור הזה, שעושה את צעדיו הראשונים בעולם המבוגרים, עובר בעקבות המחאה תהליך מואץ של פוליטיזציה והבנה כי הוא עומד בפני שוקת שבורה, מחפש לעצמו עתיד שאפשר להאמין בו ומבטא תחושות עמוקות של תסכול, חשדנות כלפי הממסד הישן ונחישות להילחם על העתיד של המדינה בה הוא חי. לכאורה, נראה כלפי חוץ כי אין שום דבר משותף לכל הצעירים הללו, מעבר לרצון שלהם לביטוי אישי ופורקן של תחושת תסכול וזעם. עם זאת, הסתכלות רצינית ומעמיקה יותר באותו דור מחאה צעיר דרך פרספקטיבה דורית יכול ללמד אותנו רבות על מה שבאמת מניע אותו, בעוד שאנו מפספסים קולות מרתקים אלו מתוך חוסר היכולת שלנו להבין את מה שבאמת חשוב להם ואת הזעקה האותנטית העולה מתוכם.

בשיחה זו שוחחתי עם שחר פישר, דוקטורנט במחלקה ללימודי תרבות ופרשנות באונ’ ת”א, אקטיביסט, מחנך ומשתתף קבוע בהפגנות בלפור, כמו גם במחאת האוהלים של 2011. 

האזנה נעימה!

שיר הפתיחה: ילדי הירח- שלמה יידוב