“הרעיון נבט בעקבות היכרות עם איש מיוחד במינו, איני עבאדי מקיבוץ דגניה א’, מזרחן וסוכן מוסד לשעבר, שהיה מושל בעזה בראשית שנות ה-70, בור סוד שאינו מאבד טיפה, אישיות ססגונית ומספר סיפורים בחסד שנשביתי בקסמם. כששמעתי אותו החלטתי להקים את פודקאסט שיחפש את האמת החמקמקה מכל צדדיה…”. יזהר באר בראיון על פודקאסטים ופרות קדושות.
ספר בכמה מילים על הפודקאסט שלך
הפודקאסט “פרות קדושות – מיתוסים ישראליים עם יזהר באר” עוסק בבחינה ביקורתית של מיתוסים ישראליים – סיפורים ואירועים, שאמיתותם לא נבחנה עד הסוף.
פרקים לדוגמא, הצדדים הלא ידועים בביוגרפיות של ראש הממשלה לשעבר יצחק שמיר, יאסר ערפאת, ומשה דיין, תחקיר על מה שהתרחש באמת בקרב הקסטל ב-1948, על מיתוס דוד מול גוליית בתש”ח או סדרה בת 7 פרקים שעוסקת בצדדים הלא מוכרים של השלטון הישראלי ברצועת עזה מאז 1967.
למה החלטת להתחיל את הפודקאסט?
הרעיון נבט בעקבות היכרות עם איש מיוחד במינו, איני עבאדי מקיבוץ דגניה א’, מזרחן וסוכן מוסד לשעבר, שהיה מושל בעזה בראשית שנות ה-70, בור סוד שאינו מאבד טיפה, אישיות ססגונית ומספר סיפורים בחסד שנשביתי בקסמם.
כששמעתי אותו החלטתי להקים את הפודקאסט שיחפש את האמת החמקמקה מכל צדדיה…
איך גילית את עולם הפודקאסטים?
הקסם של הרדיו שבה את דמיוני מאז הייתי ילד והחלום לשבת בתוך הקופסה שפולטת צלילים היה קיים תמיד.
אחרי התייעצות קצרה עם רן לוי, מ”עושים היסטוריה” ובעידודו התחלתי את ההרפתקה, ועל התמיכה הראשונית ההיא אני מודה לו עד היום.
מהם הפודקאסטים האהובים עליך?
עושים היסטוריה, עושים תנ”ך, קטעים בהיסטוריה.
מה הדברים הכי מגניבים שקרו ושעוד יקרו לך עם הפודקאסט?
לקבל תגובה כמו זו למשל על הפרק “מי הטביע את המשחתת פארוק?” מאיש שאני מעריך את דעתו עד מאד: “איזה סיפור נהדר! איך הוא נעלם כל כך הרבה שנים? מסופר בצורה נפלאה, חף לחלוטין מכל טיפה של בולשיט…” ועוד הרבה תגובות כדוגמתה על פרקים אחרים.
ובתכנית להמשך – לחשוף תעלומת פשע שרשויות החוק עומדות מולה חסרות אונים…
יש לך טיפ/ים לפודקאסטרים מתחילים?
להשתפר כל הזמן ולפתח חוסן נפשי שיאפשר להתמיד מעבר להתלהבות הראשונית…
עוד משהו שבא לך לחלוק עם העולם?
“לא הרי כתיבתו של משורר כהרי כתיבתו של ההיסטוריון: המשורר יכול לספר או לשיר על הדברים לא כמות שהיו אלא כמות שהיו צריכים להיות, וההיסטוריון חייב לכתוב עליהם לא כמות שהיו צריכים להיות אלא כמות שהיו, בלי להוסיף על האמת ובלי לגרוע ממנה.” (מיגל דה סרוואנטס, “דון קיחוטה”, בתרגום לואיס לנדאו).
