סליחה, זה לא מה שהזמנתי

שלום טל ולימור
שמי מרקי אסף.
אני מאזין קבוע שלכם, הקשבתי לכל הפרקים.
בפרק 46 "הכל חשוב ומטומטם במידה שווה" הגעתי אחרי כ 5 דקות להבנה שקורית לי הרבה שאני רוצה לחזור ולהקשיב מחדש לפתיח והנה לימור אומרת : "אני מתארת לעצמי עכשיו שהמאזיניםאומרים עכשיו … רגע, מהתחלה. מדהים.
ולגבי התוכן, עברתי על בשרי את התובנה שכן, העולם לא מסתכל עלי, .וזה האירוע.
בגיל 19 נפצעתי ביד שמאל במלחמת ששת הימים. אחרי 4 חודשים שחררו אותי מבית החולים.
אבל הייתה לי צלקת לא יפה בכף יד שמאל.
ביקשתי שישימו לי פייק-תחבושת, כדי שהעולם לא יראה.
חודשיים הסתובבתי עם הפייק-תחבושת הזו עד שנמאס לי והורדתי אותה וראה זה פלא, אף אחד לא נעצר ברחוב להתבונן בצלקת שלי.
היום אני יכול לספר שקרה לי מספר פעמים שחברים די קרובים ,פתאום, אחרי 10, 15 ו 20 שנה שאלו אותי בפליאה: היי, מה יש לך ביד.
אז נכון, חשבתי שכל העולם מתעניין רק בלהסתכל על הצלקת שלי וגיליתי שבדיוק הפוך.
תודה לכם על פודקסט מעניין מעשיר ועצות פרקטיות.