מעלה בטוב

פרק 24 מה אמהות צריכות? עם אוריין צ'אפלין

לעשות רילוקיישן זה האמא של מתיחת אזור הנוחות. ללמוד שפה חדשה אבל בעיקר את הסאב שלה. להשתייך שוב. מהתחלה. להיות אמא במקום זר, זה עניין. זה הסיפור של אוריין. קיבוצניקית לשעבר, קרייריסטית מצליחה, חלק מהארץ הזאת, ארזה מזוודות ותיקים, בעל וילדים וטסה אל מעבר לים. ושם, היא לקחה קורס באוניברסיטה. וכשכל אחת הציגה את עצמה, את מקורותיה, את סיפורה, אוריין עמדה וסיפרה כבדרך אגב שהיא הגיעה מקיבוץ שריד, שהיא ילדת לינה משותפת.

הנשים בקהל נדהמו. מה זה לינה משותפת? מה זה הקיבוץ הזה? זו כת? איך הרגישו האמהות כשהילדים שלהם לא ישנו איתן?

פעם ראשונה שאוריין עצרה לחשוב על האמהות.

נכון, הן צודקות. איך הן הרגישו באמת האמהות? תמיד דיברו על הילדים, על ההשפעה עליהם.
המפגש הזה עם נשים אחרות, היה הרקע לספר שיצא השנה "ארבע שעות ביום", המגולל מונולוגים מפי שלוש עשרה אמהות שונות לילדי לינה משותפת בקיבוצים.

שיטת "הלינה המשותפת" היא יחידה בעולם, והיא אתגרה פרדיגמה אנושית יציבה ומבוססת בפרדיגמה חדשה.
אני צדה פרדיגמות כתחביב, ואוהבת להרהר בהן, לערער עליהן. האם הן מוכרחות המציאות? האם הן אחוזות בטבע? האם יש עוד דרך? מהם הרווחים, מהם המחירים? איפה הכל התחיל?

הספר הזה גרם לי לחשוב – איך פרדיגמות תרבותיות לפעמים (והרבה) מכניעות אינסטינקטים, מסרסות את טבע הדברים, אבל הוא גם הוכיח ש"גם אם יש שיטה אחת, לא הייתה אמא אחת" כמו שאמרה אוריין, ושהבחירה נטועה בטבענו. חלקנו בוחרות להסכים, אחרות בוחרות למרוד, ויש את אלה שמוצאות את דרך האמצע. וככל שאנחנו עושות את הבחירה במודע ולא מתוך אין ברירה – כך אנחנו שלמות יותר עם המציאות.

הוא גם גרם לי לחשוב שמרגע שנולדים ילדם לעולם שאלת טובתם היא השאלה הראשונה במעלה. ומה עם טובת אמם? מה היא צריכה? איכשהו, הדיון הזה נעדר מסדר היום.

אוריין ואני ניסינו באמצעות הדמויות מהספר (שהן דמויות חיות ואמיתיות במציאות) להבין – מה אפשר ללמוד מהן על אמהות בכלל? על האמהות שאנחנו?