השקעות לעצלנים

אני אשתף אתכם בתסכול גדול של אבא של “השקעות לעצלנים”.

לפעמים אני מרגיש כאילו אני יושב גלמוד בדוכן מכירות במרכזו של שוק סואן, מוקף בבסטיונרים שמעיפים סחורה בצעקות ומקח. שקט מדי, ראציונלי מדי.

השקעות טרנדיות תמיד היו שם לצד ההשקעות המסורתיות. נוצותיהן תמיד צבעוניות יותר, והריגוש בלרכוש בעלות עליהן נותן ערך שההשקעות המסורתיות פשוט לא יכולות לתת.

במאה ה-17 הייתה זו שגעת הצבעונים (“טוּליפּמאניה”) בהולנד שבמהלכה ערכו של בצל צבעוני נסק עד כדי כך ששרלטנים היו מוכרים חוזים עתידיים על בצלים שטרם נוצרו.

במאה ה-19 היו אלו אגרות-חוב-מלחמה שהונפקו במטרה לממן מסעות כיבוש וגניבת משאבים מעבר לים (לא תאמינו, אבל גם בארץ ישראל נופקו בעברית צחה – פקודת מלווה מלחמה (אגרות-חוב למוכ”ז), 1944). אגרות חוב ממשלתיות אלו נתנו לציבור תחושת פטריוטיזם, ואפילו ערכו הרגלות וחילקו סמלים שעשו את ההשקעה למגניבה הרבה יותר מ”סתם-אג”ח”.

בשנות השמונים המאוחרות כולם דיברו על המניות היפניות.

בשנות התשעים המאוחרות כולם דיברו על חברות שהשם שלהן נגמר ב-“דוט.קום”.

והיום? מה ההשקעות הכי מגניבות היום?

(( להזמנת הספר השקעות לעצלנים לחצו פה >> https://lazyinvestor.info/TheBook ))

בפרק החדש של הפודקאסט “השקעות לעצלנים” השוואתי בין שלושה משקיעים שהחליטו בשנת 2018 להשקיע באפיקים מגניבים יותר או פחות, וניסיתי להוציא מההשוואה הזו את המסקנות והתובנות שהיו רלוונטיות בהולנד של המאה ה-17, ביפן של שנות השמונים, ויהיו נכונות גם בעוד מאה שנים.